היסטוריה של הקראטה

מקובל להאמין כי את מקורות הקראטה נמצא עוד מהמאה השישית סין. שם בהר SUNG במחוז HENNAN, דארמה, מייסד ה"זן", כת של בודהיזם הרכיב אוסף תרגילים לחזק ולפתח את היכולת הפיזית של הנזירים והמסיונרים ולעזור להגן עליהם בפני פושעים וגנבים.

אותו רצף תרגילים שחיבר דארמה ניקרא Ekkin-Kyu ומאמינים כי זה התפתח לאומנות מנזרי שאולין הידועה כ"קנפו" (דרך האגרוף). למרבה הצער, מעט מאוד ידוע על תקופה זו ולכן הקשר בין הקנפו של מנזר שאולין לבין הקראטה נשאר מעורפל.

בזמן העתיק לא היה חוק האוסר אנשים מלחמש עצמם. נשקים היו מקובלים בזמן לחימה, ולרוב התרבויות יש את שיטת הלחימה בחרב האופיינית לה. יפן ידועה בתרבות הסמוראים שלה במעמד הפאודלי. קוד הסמוראים התפתח במאה ה- ? . השימוש היעיל בחרב היה חיוני ללוחם. הסמוראים היו מתאמנים עם החרבות ונושאים אותם בחיי היום יום כסימן למעמדם החברתי.

במחצית השניה של המאה ה 14, השפעתן של טכניקות הלחימה הסיניות על התפתחות הקראטה הפכה ליותר ויותר ברורה. תחת שילטונו של המלך HASSI מ CHUZAN שבאוקינוואה, חוקקו צו האוסר על האנשים באוקינאווה לחמש עצמם בכלי נשק. במאה ה- 16, השבט הדרומי ביותר מאיי יפן, שבט SATSUMA החזק, פלש לאוקינאווה. הם יסדו מושבה באוקינוואה שתשמש כעמדת סחר קרובה מול היבשת של סין. בנוסף הם הטילו מיסים על פרי עמלם של המקומיים (טובין, סחורות וכד'). פעולות אלו אילצו את תושבי אוקינאווה לפתח בחשאי את מה שנקרא " היד". בנוסף לאומנות הלחימה ללא נשקים שפיתחו, פיתחו גם שיטות לחימה באמצעות כלי החוה אשר היו ברשותם. שיטות אילו כונו כ TE– ידיים. שילוב השיטות הסיניות לעיתים אף נקרא KARA, מילה המתייחסת לתקופת שושלת TANG בסין, מתארת תחושה של יוקרה כפי ששייכו לאותן שיטות "היד".

1868, תקופת MEIJI, סיימה את שיטת הפאודלים ביפן. יפן פתחה סחר חופשי עם מדינות המערב. בסוף המאה ה- 18 ותחילת המאה ה- 19, התרבות המערבית, ושיטותיה התעשייתיות והחינוכיות שיגשגו ביפן. אותה תקופת MEIJI הביאה את השפעתם של החוקים והערכים של המערב ליפן. השינוי העיקרי היה ביטול מעמד הסמוראים והקמת השלטון מרכז יחיד. בזמן קצר, החוקים והמנהגים שימשו לבטל את נשיאת חרב הסמוראים המסורתית. תסרוקות שונו לסגנון מערבי, כבר לא הלכו עם קשר סמוראים בשיער, ואף עודדו אותם ללבוש חליפות מערביות ושמלות. 

באותה תקופה בקראטה לא היו שיטות ספציפיות, שמות, דרגות או חגורות כפי שידועות כיום. בהעידר שמות פורמלים, אנשים התיחסו לשיטות השונות בכלליות לפי שם המורה או הקאטה (כהדרכת השיטה) וביחד יצרו שמות לבתי הספר של הקראטה. כמו כן נעשתה הבדלה בין שיטות הקראטה לפי האזורים בהם למדו.

שלושת המרכזים העיקריים באוקינוואה, היו "שורי", "נאהה" ו"טומארי". צריך להבין ששיטות הלימוד פעם היו שונות מהשיטות השיטתיות והרציונאליות של היום. היו רק מספר מצומצם של קאטות בכל איזור, אשר נלמדו ופותחו. רק מספר קטן של אנשים למדו במסגרת שיעורים פרטיים.

מאוחר יותר, הגיע הקראטה לטוקיו יפן והוצג ב 1922 ע"י Gichin Funakoshi מייסד קראטה שוטוקאן. 

באותה תקופה, מורים חשובים רבים הגיעו ליפן, למרות שאוקינאווה היא חלק מיפן, ההיסטוריה של אוקינאווה ומיקומה המרוחק ממרכז יפן, השאיר את אנשי אוקינאווה בעיני היפנים כהתישבות של איכרים פשוטים ולא כחלק מהתפתחותה של יפן. המורים המרכזיים ביותר הגיעו ליפן בינהם Kenwa Mabuni מייסד שיטוריו Chojun Miyagi מייסד גוג'וריו.

אחרי הגעתם של המורים המרכזיים ליפן בשנות ה 1920, השיטה המוכרת היום של הקראטה התפתחה. למעשה השיטה התפתחה מהדרך הפרימיטיבית של הדרך האוקינאווית. רק בשנות ה 1930 השיטות החלו לגבש את שמן ולהתייסד מתוך לחץ של שאר שיטות הלחימה אשר התמסדו ביפן. ג'וג'ון מיאגי, תלמידו הבכיר של Kanryo Higaonna, ייסד וכינה את שיטתו כ"ג'וג'וריו" (שיטה קשה רכה). קנוואה מבוני כינה את שיטתו שיטוריו. השניים היו חברים טובים מאוד ופיתחו את רוב הבסיס הטכני של הקראטה של ימינו.

צורת הקרב של הקראטה המתורגל כיום גם הושפע משאר אומנויות לחימה יפניות כמו ג'וג'טיסו, ג'ודו וקנדו. עד לשנות 1930 קראטה תורגל בעיקר באמצעות קאטות וחלקים.

המושג קראטה-דו הושפע מכת הבודהיזם היפני והפך ל Kara (ריק) Te (יד) Do (דרך) ולמעשה קראטה-דו זה "דרך היד הריקה". דר' Jigoro Kano מייסד הג'ודו, הקים את שיטת החגורות באותה תקופה. ג'ודו היה תצרופת של Daito-Ryu ו Ju Jitsu. קאנו הקים ויצר את ג'ודו (הדרך הרכה) הג'וג'יטסו, אלו היו גם שיטות לפיתוח אידיאולוגיה ולא רק פיתוח יכולת טכנית.

גאיג'ין פאנאקושי התמקד בלימוד רק של סטודנטים אשר יועדו להגיע לתפקידי מנהיגות. הוא לא אהב את הרעיון שתלמידיו ישתתפו בתחרויות.

היפנים הצעירים פיתחו למעשה את שיטות הקרב של התחרויות של היום, למרות התנגדותם של המורים מאוקינאווה. המורים מאוקינאווה לעולם לא חלמו על תחרויות בינם לבין עצמם תחת חוקים מובנים. הם חשבו ששיטות קראטה הם כל כך קטלניות שזה יהיה בלתי אפשרי לקיים כזאת תחרות. הפעם הראשונה שהוצגה תחרות בסגנון המודרני בקראטה היה בסוף שנות ה 50. התחרות הפתוחה למכללות ביפן היתה התחרות הראשונה שהתקיימה אי פעם ביפן או באוקינאווה. זה הביא להתפתחות הקראטה בעולם כולו.